גישה מרחוק היא הדרך שבה עסקים קטנים עובדים היום: רואה החשבון פותחת את מחשב המשרד מהבית, ספק ה-IT מתקן תקלה מהצד השני של העיר, הבעלים בודק את המערכת בחופשה. הסיכון הוא לא בגישה מרחוק עצמה. הוא בגישה מרחוק שכל אחד באינטרנט יכול להגיע אליה.
על אילו שירותים מדובר
- שולחן עבודה מרוחק (RDP), בדרך כלל בפורט 3389, שנותן שולחן עבודה מלא של Windows.
- SSH, בדרך כלל פורט 22, לגישה בשורת פקודה לשרתים.
- VNC וכלים דומים, לעיתים עם אימות חלש או בלי אימות בכלל.
- ממשקי ניהול: ממשק של ראוטר או חומת אש, לוחות בקרה של אחסון אתרים, ממשקי ניהול של מערכות תוכן כמו
/wp-admin, וכלי ניהול למסדי נתונים. - אחסון רשתי ומצלמות עם ממשק ווב, שנגישים לעיתים דרך הפניית פורט שמישהו הגדיר פעם.
למה זו דרך כניסה כל כך נפוצה
תוקפים מבצעים את זה באוטומציה. כלים שסורקים את כל האינטרנט אחר פורטים של גישה מרחוק זמינים בחינם, והתוצאות ניתנות לחיפוש בשירותים ציבוריים. אחרי שמוצאים שירות, התקיפות הנפוצות הן:
- ניחוש סיסמאות והזנת פרטי גישה מדלף. ניסיון של סיסמאות נפוצות, או סיסמאות שדלפו מפריצות אחרות, מול כל דף התחברות שנמצא.
- חולשות מוכרות. אם השירות או המכשיר לא מעודכנים, ייתכן שהתקיפה לא תצטרך סיסמה בכלל.
- הגדרות שגויות. פרטי גישה ברירת מחדל, או שירות שלא נועד מעולם להיות נגיש מבחוץ.
רשויות סייבר ממשלתיות, כמו CISA בארצות הברית, הזהירו שוב ושוב מפני שירותי גישה מרחוק חשופים, ודוחות של צוותי תגובה לאירועים מונים אותם לא פעם בין דרכי הכניסה הראשוניות הנפוצות. אם בעסק שלכם יש כזה פתוח, הניחו שמנסים אותו.
למה זה נחשף
בעסקים קטנים זה כמעט אף פעם לא רשלנות. זו נוחות:
- תיקון מהיר שנשאר. בתקופת עבודה מהבית או בזמן תקלה, ספק פותח פורט “לבינתיים”.
- הפניית פורט בראוטר של המשרד כדי להגיע למחשב אחד מהבית, שלא הוסרה אף פעם.
- שרת ענן שנוצר בהגדרות ברירת מחדל, שבהן הגישה מרחוק פתוחה לכל כתובת.
- אין בעלים לרשימה. הבעלים מניח שספק ה-IT יודע. הספק מניח שהבעלים אישר.
איך בודקים
- מחוץ לרשת שלכם, לא מהמשרד, מצאו את כתובת ה-IP הציבורית ובדקו אילו פורטים עונים. עשו זאת רק מול כתובות שבבעלותכם או שיש לכם הרשאה לבדוק.
- עברו על חוקי הראוטר או חומת האש. חפשו הפניות פורט וחוקים שמתירים מקור “כלשהו”.
- בדקו קבוצות אבטחה בענן. חוק שמתיר 0.0.0.0/0 בפורט 3389 או 22 הוא דלת פתוחה.
- בקשו מספק ה-IT את רשימת השירותים שנועדו להיות נגישים מהאינטרנט, והשוו למה שמצאתם.
ניטור רציף מבצע את אותה בדיקה מבחוץ באופן מתוזמן, ומתריע ביום שפורט נפתח.
איך סוגרים בבטחה
לפי סדר השפעה, בקירוב:
- סגרו מה שאף אחד לא צריך. אם אי אפשר לומר מי משתמש בפורט, סגרו אותו ותראו מי מתלונן.
- העבירו את הגישה מאחורי VPN או שער אימות, כך שהשירות לא נגיש מהאינטרנט הפתוח אלא רק אחרי אימות מול השער.
- הפעילו אימות רב-שלבי בכל התחברות מרחוק ובכל ממשק ניהול.
- הגבילו לפי מקור כשאפשר, למשל לאפשר רק את הכתובת הקבועה של המשרד.
- עדכנו את ה-VPN, חומת האש ותוכנת הגישה מרחוק. מכשירים כאלה הם יעד תכוף כי הם יושבים על הקצה.
- השתמשו בסיסמאות חזקות וייחודיות וכבו חשבונות ברירת מחדל.
- תעדו ובדקו. ניסיונות התחברות כושלים והתחברויות ממקומות חריגים צריכים להגיע לאדם.
אם מצאתם כזה כבר פתוח
סגרו אותו קודם, ואז בררו אם השתמשו בו. בדקו ביומנים התחברויות שאינכם מזהים, החליפו את הסיסמאות שהשירות הזה יכול להגיע אליהן, ואם יש סימנים לגישה לא מורשית, התייחסו לזה כאל אירוע אבטחה. במאגרים שחלה עליהם רגולציה, ייתכן שיש גם חובת דיווח. ראו את המדריך על תיקון 13.
בקיצור
גישה מרחוק צריכה להיות נגישה לאנשים שצריכים אותה, ולא לכולם. בדקו מבחוץ, סגרו דלתות שאף אחד לא משתמש בהן, העבירו את השאר מאחורי VPN ואימות רב-שלבי, וחזרו על הבדיקה באופן קבוע, כי דלתות חדשות ממשיכות להופיע.