המדריך הוא מידע כללי ואינו ייעוץ משפטי. כדאי לבדוק עם עורך דין או יועץ פרטיות איך החוק חל על העסק שלכם.
ב-14 באוגוסט 2025 נכנס לתוקף תיקון 13 לחוק הגנת הפרטיות. עבור רוב העסקים בישראל, השינוי החשוב ביותר הוא לא סעיף חדש כזה או אחר, אלא העובדה שלחוק יש עכשיו שיניים: הרשות להגנת הפרטיות יכולה להטיל עיצומים כספיים בעצמה, בלי לפנות לבית משפט.
אם העסק שלכם מחזיק מידע על לקוחות, מטופלים או עובדים, החוק חל עליכם. גודל העסק לא פוטר אתכם. המדריך הזה מסביר מה השתנה, אילו חובות היו קיימות עוד לפני התיקון, ומה כדאי לעשות כבר החודש.
מה השתנה בתיקון 13
1. סמכויות אכיפה ועיצומים כספיים
הרשות להגנת הפרטיות הפכה מגוף שעיקר עיסוקו רישום ופיקוח לגוף אכיפה. היא יכולה להטיל עיצומים כספיים על הפרות של החוק ושל תקנות אבטחת המידע. לפי פרסומים של משרדי עורכי דין, הסכומים מחושבים לפי סוג ההפרה ולפי מספר האנשים שהמידע עליהם נמצא במאגר, ובמאגרים גדולים או רגישים הם יכולים להגיע למיליוני שקלים. לפי דיווחים, הרשות כבר החלה להטיל עיצומים.
2. הגדרות רחבות יותר
התיקון עדכן את ההגדרות של “מידע אישי” ושל מידע רגיש, שנקרא עכשיו “מידע בעל רגישות מיוחדת”. הקטגוריה כוללת, בין השאר, מידע רפואי, גנטי וביומטרי. המשמעות המעשית: יותר עסקים מחזיקים מידע רגיש ממה שהם חושבים. מרפאה, קליניקה פרטית, משרד רואי חשבון וסוכנות ביטוח כמעט תמיד בפנים.
3. פחות רישום, אותן חובות
חובת רישום המאגרים צומצמה, וחלה עכשיו בעיקר על גופים ציבוריים, על סוחרי מידע ועל מאגרים גדולים של מידע רגיש. זה לא אומר שהחובות נעלמו. פטור מרישום לא פוטר מאבטחת המידע. כל מי שמחזיק מאגר מידע חייב לעמוד בתקנות.
4. ממונה על הגנת הפרטיות
ארגונים מסוימים חייבים עכשיו למנות ממונה על הגנת הפרטיות. החובה חלה בעיקר על גופים ציבוריים, על סוחרי מידע ועל עסקים שעיקר פעילותם כולל עיבוד מידע רגיש בהיקף ניכר או ניטור שיטתי של אנשים. רוב העסקים הקטנים לא יחויבו בכך, אבל כדאי לבדוק.
מה לא השתנה, והכי רלוונטי לכם: תקנות אבטחת מידע
תקנות הגנת הפרטיות (אבטחת מידע), התשע“ז-2017, בתוקף כבר שנים. הן קובעות מה בדיוק צריך לעשות כדי לאבטח מאגר מידע, ומה שהשתנה הוא שעכשיו יש מי שאוכף אותן.
התקנות מחלקות מאגרים לשלוש רמות אבטחה. ככל שהרמה גבוהה יותר, יש יותר חובות:
| רמת אבטחה | למי היא חלה, בקירוב | דוגמאות לחובות |
|---|---|---|
| בסיסית | רוב המאגרים שאין בהם מידע רגיש | מסמך הגדרות למאגר, נוהל אבטחה, מיפוי המערכות, בקרת גישה, הדרכת עובדים |
| בינונית | מאגרים עם מידע רגיש, מאגרים של גופים ציבוריים ושל סוחרי מידע | כל מה שבבסיסית, ובנוסף: ביקורת תקופתית, תיעוד אירועי אבטחה ודיווח לרשות על אירוע אבטחה חמור |
| גבוהה | מאגרים ברמה בינונית שגדולים במיוחד (מספר רב של אנשים או של בעלי הרשאה) | כל מה שבבינונית, ובנוסף: סקר סיכונים ומבדקי חדירות תקופתיים |
הקביעה המדויקת של הרמה תלויה בפרטים שבתקנות, ולכן הטבלה היא כלי התמצאות ולא תחליף לבדיקה.
כמה חובות שכדאי להכיר במיוחד:
- מיפוי מערכות. צריך לדעת אילו מערכות מחזיקות את המידע ואיך הן מחוברות לרשת ולאינטרנט, ולעדכן את המיפוי כשמשהו משתנה.
- אירוע אבטחה חמור. במאגרים ברמה בינונית וגבוהה, אירוע כזה מחייב דיווח מיידי לרשות.
- ספקים חיצוניים. כשספק (למשל ספק IT, תוכנה או ענן) מקבל גישה למאגר, צריך הסכם שמגדיר את חובות האבטחה שלו, ולוודא שהוא עומד בהן.
- תיעוד. צריך לשמור תיעוד של הפעולות, של הבדיקות ושל האירועים, כדי שאפשר יהיה להראות מה נעשה.
איפה עסקים קטנים נכשלים
ברוב העסקים הקטנים הבעיה היא לא חוסר רצון. הבעיה היא שאף אחד לא יודע מה בדיוק חשוף. כמה תרחישים שחוזרים על עצמם:
- שרת שנשכח. גרסת בדיקות של האתר, חנות ישנה או מערכת שספק הקים לפני שנים, שעדיין מחוברות לאינטרנט ואף אחד לא מעדכן אותן.
- גישה מרחוק פתוחה. בתקופות של עבודה מהבית נפתחו לא פעם חיבורי שולחן עבודה מרוחק (RDP) או ממשקי ניהול ישירות לאינטרנט, ונשארו כך.
- שינוי שקט. ספק ה-IT פותח פורט כדי לפתור תקלה, תעודת אבטחה פגה, או תת-דומיין חדש עולה לאוויר. אף אחד לא מעדכן את בעל העסק.
כל אחד מהתרחישים האלה פוגע גם במיפוי המערכות שהתקנות דורשות וגם באבטחה עצמה.
7 צעדים מעשיים
- מפו את המאגרים. אילו מידע אתם מחזיקים, על מי, כמה אנשים, ואיפה הוא נמצא (שרת במשרד, ענן, תוכנה של ספק).
- קבעו רמת אבטחה לכל מאגר. אם יש לכם מידע רפואי, גנטי, ביומטרי או מידע רגיש אחר, הניחו שהרמה היא לפחות בינונית ובדקו.
- כתבו מסמך הגדרות ונוהל אבטחה. מסמך קצר וברור עדיף על תבנית ארוכה שאף אחד לא קורא.
- מפו את מה שחשוף לאינטרנט. לא רק את האתר הראשי: כל הדומיינים, תת-הדומיינים, השרתים והשירותים. כאן מתגלות רוב ההפתעות.
- סדרו את הספקים. בדקו למי יש גישה למידע, ועדכנו את ההסכמים כך שיכללו חובות אבטחה.
- הכינו נוהל לאירוע אבטחה. מי מחליט, את מי מעדכנים, ומתי מדווחים לרשות.
- בדקו שוב ושוב, ותעדו. אבטחה היא לא פרויקט חד-פעמי. קבעו בדיקות תקופתיות, ושמרו תיעוד של מה שנמצא ושל מה שתוקן.
איפה ניטור חיצוני עוזר, ואיפה לא
ניטור רציף של משטח התקיפה החיצוני עוזר בעיקר בצעדים 4 ו-7. הוא מאתר את מה שהעסק חושף לאינטרנט, מתריע כשמשהו משתנה, ושומר היסטוריה של ממצאים ותיקונים. זה מה שמאפשר להראות למבטח, ללקוח או לרשות שהבעיות מזוהות ומטופלות.
ניטור חיצוני לא הופך עסק ל“עומד בחוק”. הוא לא מחליף מיפוי מאגרים, נהלים, בקרת הרשאות, הסכמים עם ספקים, ייעוץ משפטי, או מבדק חדירות כשהתקנות דורשות אותו. הוא נותן תמונה עדכנית של החלק שתוקפים רואים ראשון.
לסיכום
תיקון 13 לא המציא את החובה לאבטח מידע. הוא הפך אותה לחובה שנאכפת. עסק קטן או בינוני לא צריך מחלקת אבטחת מידע כדי להתחיל: צריך לדעת מה יש לכם, מה חשוף, ולתעד שאתם מטפלים בזה.
מקורות לקריאה נוספת: סקירת תיקון 13 של IAPP (באנגלית), מדריך IAPP לתקנות אבטחת המידע (באנגלית), והפרסומים הרשמיים של הרשות להגנת הפרטיות באתר gov.il.