שאלו בעל עסק מה החברה חושפת לאינטרנט, והתשובה בדרך כלל תהיה “האתר”. שאלו תוקף, והתשובה תהיה רשימה: דומיינים, תת-דומיינים, שרתים, פורטים פתוחים, דפי התחברות, שרתי דואר, מערכות בדיקה שנשכחו. הרשימה הזאת היא משטח התקיפה החיצוני שלכם.

המדריך מסביר מה נכלל בו, למה הוא גדל בלי שאף אחד החליט על כך, ואיך מקבלים תמונה של המשטח שלכם.

מה נחשב חלק ממשטח התקיפה

משטח התקיפה החיצוני הוא כל נכס שמישהו באינטרנט יכול להגיע אליו ולבדוק אותו, בלי סיסמה ובלי גישה לרשת שלכם. הרכיבים הטיפוסיים:

  • דומיינים ותת-דומיינים. www, אבל גם shop, mail, vpn, staging, old, ודומיינים שספק רשם בשמכם.
  • כתובות IP ושרתים. ראוטר המשרד, שרתים בחוות שרתים, מכונות וירטואליות בענן.
  • פורטים פתוחים ושירותים. כל שירות שמאזין לאינטרנט: ווב, דואר, שולחן עבודה מרוחק (RDP), SSH, מסדי נתונים, ממשקי ניהול.
  • אפליקציות ווב. האתר הציבורי, פורטל הלקוחות, מערכת תורים, תוסף וורדפרס שאף אחד לא זוכר שהתקין.
  • תעודות ורשומות DNS. תעודה שפגה, או רשומה שמצביעה על שירות שכבר לא בשימוש, הן גם סימן אזהרה וגם, לפעמים, דרך כניסה.

מה שנגיש רק מתוך הרשת הפנימית, כמו שרת הקבצים של המשרד שמאחורי חומת האש, לא נכלל. זה משטח התקיפה הפנימי. גם הוא חשוב, אבל זו עבודה אחרת.

למה המשטח גדל מעצמו

אף אחד לא מחליט להרחיב את משטח התקיפה. הוא גדל כתוצר לוואי של עבודה רגילה:

  • אתר קמפיין עולה על שרת נפרד לשלושה חודשים. המבצע נגמר. השרת לא.
  • ספק פותח פורט כדי לאבחן תקלה, וסוגר את הקריאה בלי לסגור את הפורט.
  • צוות נרשם לשירות ענן עם מייל של החברה, ונוצרת לו כתובת ציבורית.
  • אתר נבנה מחדש, והגרסה הישנה נשארת באוויר “ליתר ביטחון”.
  • תת-דומיין נשאר מצביע על שירות שבוטל. בתנאים מסוימים אדם אחר יכול לרשום את השירות הזה ולהשתלט על הכתובת. זה נקרא השתלטות על תת-דומיין (subdomain takeover).

כל צעד כזה סביר כשלעצמו. הסך הכול הוא היקף שלאף אחד אין עליו תמונה מלאה, ולכן אומרים באבטחת מידע שאי אפשר להגן על מה שלא יודעים שיש.

למה תוקפים מסתכלים קודם כול כאן

תוקפים בדרך כלל לא מתחילים מהתמקדות בחברה מסוימת. הם סורקים את האינטרנט באופן אוטומטי ומחפשים חולשה ספציפית: שירות שולחן עבודה מרוחק חשוף, תוסף ישן, דף התחברות עם סיסמת ברירת מחדל. סריקה של כל הכתובות באינטרנט לוקחת שעות ולא חודשים, עם כלים חופשיים. אם הנכס שלכם מתאים, הוא יימצא, בלי קשר לגודל העסק.

לכן עסק קטן הוא לא “קטן מדי כדי להיות מטרה”. הסריקה לא יודעת מי אתם עד שהיא מוצאת את הדלת הפתוחה.

איך רואים את משטח התקיפה שלכם

אפשר לעשות סבב ראשון לבד, בלי כלים מיוחדים:

  1. רשמו את הדומיינים. בדקו בחשבון הרשם ובחשבוניות. כללו גם דומיינים שמשמשים רק למייל או לקמפיינים ישנים.
  2. רשמו תת-דומיינים. לוח הבקרה של ספק ה-DNS מציג את הרשומות שאתם מנהלים. יומני שקיפות תעודות ציבוריים (למשל crt.sh) מציגים תת-דומיינים שהונפקה להם תעודה.
  3. שאלו את ספק ה-IT ואת צוות השיווק מה מתארח מחוץ לאתר הראשי, ומי משלם על זה.
  4. בדקו מה כל כתובת מגישה בפועל. פתחו אותה בדפדפן. דף התחברות, דף ברירת מחדל או אתר שאף אחד לא מכיר, כולם שווים רישום.

זה עובד פעם אחת. זה לא מגלה פורטים פתוחים, הרשימה מתיישנת תוך שבועות, והיא מפספסת מה שאף אחד לא זוכר.

מה ניטור רציף מוסיף

ניהול משטח תקיפה חיצוני (EASM) מבצע את אותו גילוי באופן אוטומטי וחוזר עליו: מאתר תת-דומיינים ממקורות ציבוריים רבים, מתרגם אותם לכתובות, סורק פורטים פתוחים ושירותי ווב, בודק חולשות מוכרות, ומשווה כל סבב לקודם. התוצר החשוב הוא השינוי: תת-דומיין חדש, פורט שנפתח אתמול בלילה, תעודה שעומדת לפוג.

ניטור מראה את החלק בעסק שתוקפים רואים ראשון. הוא לא מחליף עדכוני תוכנה, בקרת גישה או מבדק חדירות. הוא אומר לכם לאן להסתכל.

בקיצור

  • משטח התקיפה הוא כל מה שנגיש מהאינטרנט, לא רק האתר הראשי.
  • הוא גדל בהחלטות רגילות, ומצטמק רק כשמישהו שם לב.
  • התחילו ברשימת דומיינים ותת-דומיינים. אחר כך הפכו את זה לשגרה, כי הרשימה משתנה.